כאב ותקווה

אין ספק שהעומס הרגשי ומגוון הרגשות שלנו קשורים ישירות לפצע המדמם בחברה הישראלית. מאז האסון והטבח בשבעה באוקטובר, שבו נרצחו מעל 1,100 אזרחים ונחטפו 251 אנשים, לא חדלנו לחוות כאב ואובדן. מלחמת חרבות ברזל שהחלה בסוף אותו החודש גבתה מחיר כבד – מאות חיילים שנפלו, אלפי פצועים, מאות אלפים שגויסו למילואים, ופונו מבתיהם. משפחות שלמות נותרו ללא בית. אנחנו עומדים מול אתגרים עצומים, ועדיין רחוקים מסיום ההתמודדות איתם. החזרת הנשים והגברים שנחטפו, עשויה להציף מחדש את התחושות שעלו באותו יום ארור, את הרגשות והמחשבות שהתעוררו בכל יום שחלף מאז, ולפתוח מחדש פצעים שלא באמת נסגרו.

לצד הכאב והמורכבות, אנו עומדים גם בפני רגע של תקווה. החברה הישראלית הוכיחה שוב ושוב כי מתוך המשברים הקשים ביותר, היא עולה וצומחת. באינספור סוגים של עשייה ציבורית ומעורבות אזרחית, ראינו ביטויים של ערבות הדדית, שמאפשרית לחברה לבנות ולהיבנות גם מתוך משבר. החזרתם של החטופים מסמלת לא רק את סיום תקופת סיוטם האישי בכליאה בידי אויב, אלא גם את המחויבות הבלתי מתפשרת שלנו כחברה – אנחנו לא משאירים פצועים בשטח, לא מוותרים על אף אחד, לא משאירים אף אדם מאחור. החזרת כל הנשים והגברים שנחטפו, תבהיר כי החברה ישראלית חפצת חיים ומקדשת את החיים, מחבקת את בניה ובנותיה ודואגת למצוא את הדרך לפעול למען חבריה בכל תנאי.

לתת מקום לרגשות 

הידיעה על אדם זה או אחר שנחטף ומושב מעזה לישראל יכולה להציף אותנו רגשית. כדי להתמודד עם התחושות המורכבות, חשוב לשמור על מידה של סובלנות לגבי מצבנו הרגשי. בניגוד למטוטלת שזזה מקצה לקצה עד שנעצרת באמצע ומתאזנת, החוויה הרגשית מתקיימת במספר צירים, כך שאנחנו יכולים לחוות באותו זמן צער והתרגשות, כאב ושמחה. כל אחד מרגשות אלו יכול להחוות בצורה חזקה או באופן מתון. 

ראשית, יש לתת מקום לרגשותינו מבלי לשפוט אותם – כל רגש הוא לגיטימי, כל תחושה היא טבעית.  כאשר אנחנו שופטים את הרגשות שעולים בנו, אנו עלולים לנסות להסתיר אותם מסביבתנו, מה שיגביר את המצוקה שאנו חווים. בניגוד להסתרה, מומלץ לדבר עם קרובים, לשתף חברים או לפנות לתמיכה מקצועית במידת הצורך. שיחה מאפשרת לנו לבטא את הרגשות שעולים בנו, להבין אותם טוב יותר ולקבל הד לתחושותינו. דיבור פתוח עשוי לחשוף אתכם לכך שרבים ממכריכם חשים גם הם תחושות מגוונות ברגעים משמעותיים אלו. עטיפה אנושית לחוויה רגשית נחוצה עד מאוד.

פרק הזמן הממושך שנקבע להחזרת החטופים עלול להוביל לצבירת מתח אצל כל תושב בישראל. שמירה על שגרת חיים בריאה, הכוללת פעילות גופנית, שינה מספקת, תזונה ראויה תעזור להתמודד עם המתח שנצבר ועם העומס הרגשי. שהייה בטבע, מדיטציה, ותרגול הרפייה שרירית ונשימה יסייעו להתמודד עם גורמי לחץ ולמתן את התגובה הרגשית. 

במשך זמן ארוך זה, חשוב במיוחד לווסת את החשיפה לתקשורת. ההחזרה של החטופים צפויה ללוות אותנו בגלי מידע, תמונות וסיפורים. חלק מפרטי מידע אלו, במיוחד מהשבעה באוקטובר, או מצילומים שנעשו בעזה, עלולים לעורר תחושת ממשית ואקטואלית של איום על הביטחון. זוהי תגובה טבעית ופעמים רבות קשה מנשוא, שאין צורך או הכרח להתמודד איתה. לכן, כדאי לבחור מקורות מידע מהימנים ולצרוך חדשות ומידע באופן מבוקר, תוך שמירה על הנפש.

מעבר לכך, אחת הדרכים החזקות ביותר להתמודד עם המצב הרגשי הסוער היא עשייה. מעורבות חברתית, נתינה ופעילות למען אחרים, השתתפות ביוזמות קהילתיות או יוזמות בתחומים החשובים לכם – כל אלה מחזקים את תחושת המשמעות והשליטה, מפחיתים את תחושת חוסר האונים ומגבירים את הסולידריות הלאומית. ניתן להפגין נוכחות בכל מקום דרוש לתמיכה במשפחות החטופים, לכתוב מכתבי תמיכה במשפחות או לנשים והגברים שישובו, לסייע למפונים שעדיין רחוקים מביתם, לחזק חיילים דרך מכתב אישי או לבחור בעשייה אחרת, גם אם היא פעולה פשוטה למען השכן הבודד בבית שליד. העשייה הזו אינה רק תרומה לאחרים – היא דרך לרפא גם את עצמנו.

חשוב לתמוך בעומס הרגשי גם דרך חשיבה מחזקת ומעצימה. החברה הישראלית חוותה בשנה האחרונה טלטלה קשה מאין כמותה, אך מה שמגדיר את החברה ועם העם איננו השבר, אלא היכולת להתאחד, להתרומם, ולהמשיך לבנות עתיד טוב יותר. החטופים יוחזרו, ואיתם תשוב גם ההבטחה שלנו לעצמנו – להמשיך לקיים את המדינה, תוך שמירה על הערכים שמנחים אותנו, ושנמשיך לצעוד קדימה. נוסף לכאב ישנה תקווה, למרות ההרס תתקיים בנייה. אנו חברה שחיה ונושמת, שחווה צער ושואפת לחיים.

עם החזרתם החטופים כולם, נוכל להתאבל על האובדנים, להשקיע משאבים בשיקום ולהתמקד במבט קדימה. הכאב העמוק שיש בכל משבר ובכל אובדן לעולם לא יהיה מוצדק, אך באופן טבעי הנפש נמשכת אל החיים, אל הסיכוי, אל ההזדמנויות שיפתחו עבור כל הנשים והגברים שיוחזרו ועבור כלל הציבור במדינת ישראל שכואב את היותם ללא מושיע. יחד נוכל לצמוח, לבנות עתיד נכון וליצור מציאות טובה יותר. זוהי דרכנו, זוהי מחויבותנו, וזהו הסיפור שלנו – עם ישראל והחברה הישראלית כולה חיה, צומחת ומתחדשת. נעשה זאת למען סבינו והורינו, למען ילדינו ונכדינו, למעננו. 

המאמר באתר נפשי

הפוסט מה שעובר עלי: בין כאב לתקווה בתגובה להחזרת החטופים הופיע לראשונה ב-פסיכולוגית חינוכית | הדס רון גל.

מחר תיפתח שנת הלימודים כסדרה. הושג הסכם, אפשר לנשום לרווחה, ולהתחיל בחיוב. 

מרבית תלמידי בית הספר, מכירים את צורת הלימודים, בית הספר. גם עבורם, פתיחת שנת הלימודים, לאחר חודשיים של חופשה, היא אירוע אשר יכול להיות מלווה ברגשות שונים. חיוביים או שליליים. התרגשות, שמחה, או אכזבה, על סיום זמן החופשה, וחזרה לשגרת הלימודים. 

חלק מן התלמידים, עוברים ונדרשים להסתגל. לחטיבה, או לגן הילדים. 

שינוי משמעותי במיוחד עוברים התלמידים אשר מתחילים את כיתה א'. 

בואו נחשוב רגע על שכבה זו, של ילידי 2016. 

השכבה הזו, של התלמידים העולים לכיתה א, 

הם אלה שהיו בשנת גן טרום טרום חובה כאשר פרצה הקורונה. 

מציאות אשר מורכבת מקטיעה של רצפים, סגרים, חוסר הכנה, אי ודאות, התמודדות עם גורם קטן-גדול מהם – ליוותה את שנות ההתפתחות המשמעותיות שלהם בגיל הרך. גם את של הוריהם. 

הורים נושאים בתוכם את חוויות השנים האחרונות, אי ודאות מתמשכת, שחיקה, ופעמים רבות תחושה כי כבר נמאס מהמצב, ויחד עם זאת שוב נקראים לתפקיד ההורי של הפגנת בהירות ומנהיגות. זה קשה ומייגע ואכן כולנו מברכים את החזרה לשגרה ולשקט. 

השנה, התלמידים עולים לכיתה א. הם נדרשים לעלות לכיתה א, לאחר תקופה שבה לא ברור האם השנה תיפתח ב1.9, האם תהיה שביתה, וכמה זמן היא תימשך. ימי ההיערכות, המפגשים הראשוניים של המורים עם התלמידים, אשר יכלו לאפשר להם להכיר את כיתת הלימודים, המורה, חבריהם לכיתה, מבנה בית הספר וכו' באופן שקט והדרגתי – אינם מתקיימים. 

ובכל זאת, שנת הלימודים תיפתח מחר, ואיך ההורים יכולים להכין את הילדים? מספר נושאים להתייחסות:

אחת, הילדים חווים את העולם דרכנו. אם נשדר את המסר שאנו מאמינים כי המורים וצוות בית הספר יעשו את הטוב ביותר בכדי לפתוח את שנת הלימודים בצורה האופטימלית ביותר – כך ירגישו גם הילדים. הילדים מתפתחים בשתי מסגרות מרכזיות: המסגרת החינוכית, והבית. שותפות מורים-הורים, זו הדרך הטובה ביותר להתפתחות מיטיבה עבורם. 

שתיים, נזכור כי יש הבדל בין הילדים. יש ילדים אשר נוטים להסתגל לשינויים ולעשות מעברים בצורה חלקה יחסית, יתרגשו, ויחוו תחושות רבות של שמחה להנאה. הם חיכו לבית הספר, סיימו את מטלות הגן, ומגיעים מוכנים לבית הספר. אחרים, יחוו תחושות שליליות יותר סביב המעבר. יחוו יותר תחושות של לחץ ופחד. מחשבות בסגנון של "יהיה לי קשה, ולא אצליח". תהיות של מי תהיה המורה? מי יהיו החברים בכיתתי? איך מרגיש ללמוד בבית הספר? ומה אעשה אם ארצה לדבר, או לצאת לשירותים, באמצע השיעור? מה אעשה אם אצטרך עזרה? למי אפנה? – מחשבות נורמטיביות אשר עשויות להעסיק כל תלמיד בתחילת דרכו, יהיו מציפות יותר עבורם. כמו כן, העלייה לכיתה א' מלווה עבור רבים בתחושות של עצב ואובדן, סביב החברים וצוות הגן האהוב, אשר נשארו בגן הילדים, ואינם מלווים אותם להמשך דרכם בבית הספר. יש לשים לב לכל ילד, לענות לשאלותיו, לעורר שיח ותחושת שיתוף ודיאלוג. יש לזכור כי רגשות שונים הינם לגיטימיים בעת המעבר, כי תקופת ההסתגלות יכולה להיות שונה מילד לילד, וכי באם נרגיש כי יש קושי משמעותי מעבר לנורמה – ניתן להתייעץ עם המורה, יועצת או פסיכולוגית בית הספר, או לפנות לגורם טיפולי חיצוני, ואלו יוכלו לסייע ולהפנות לעזרה מקיפה יותר באם יש צורך. 

שלוש, כדאי ליצור עוגנים. לחשוב עם הילד על הדברים אשר מוכרים לו, ואשר יוכלו לעמוד לעזרתו עם המעבר לבית הספר. חברים אהובים אשר למדו איתו בגן הילדים והמתרגשים גם הם בתחילת כיתה א. נרמול החוויות שלו, התחושה שגם אחרים חוששים ומתרגשים, יכול לסייע גם כן. עוגן אחר אשר אפשר ליצור אצל הילד הוא הסיוע אשר דמות המבוגר יכולה לתת.  משפטים כגון "בגן, כשהיה לך קשה, עזרה לך דינה הגננת. כעת, המורה שלך תהיה צביה, והיא תוכל לעזור לך כאשר תצטרך דבר מה. בנוסף לצביה, יש את מיכל היועצת. מיכל נמצאת בבית הספר כדי לעזור לתלמידים שקשה להם, ותוכל גם היא לעזור לך אם תצטרך". אחים גדולים יכולים גם הם להוות עוגן, שכן במקרים רבים ניתן יהיה לקבל את עזרתם, לפחות בתחילת שנת הלימודים. הם כבר מכירים את בית הספר. את ההפסקות, את הדרך אל הכיתות, וכו. 

חשוב לשלוח את הילד גם עם משחק, כדור או דבר מה אחר אשר ינעים את זמנו ויוכל לסייע לו במהלך ההפסקה.

ארבע, באם אפשר, ועדיין לא התבצע – ניתן לקחת את הילד לסיור במקום. בתי הספר יושבים במבנים גדולים הרבה יותר מאשר גני הילדים, הם כוללים כיתות רבות יותר, ולעתים, ילדים צעירים חוששים כי לא יצליחו להתמצא. סיור במקום, לראות היכן נמצאות הכיתות הנמוכות, היכן נמצאים השירותים, וכו, עלול להועיל ולהעלות את תחושת הביטחון של התלמיד החדש. 

חמש, כמובן, גם ההתכווננות בבית חשובה: הכנת פינה נעימה, שולחן וכסא בה יוכל להכין את שיעורי הבית, ואשר תוכל לספק פינת למידה אופטימאלית. הכנת הציוד לבית הספר, עיטוף המחברות, הכנסת הציוד לקלמר, וכו, מכניסה גם היא לאווירת בית הספר. 

בסופו של דבר, חשוב לזכור, כי השנה נפתחת. היא יוצאת מחר לדרך. הילדים, יצעדו אל בית הספר, יתחילו את שנת הלימודים, ויחוו את התרגשות ההתחלה. 

הפוסט להתחיל את השנה בהצלחה הופיע לראשונה ב-פסיכולוגית חינוכית | הדס רון גל.

לפעמים. הציפיות והתקוות מסתירות לנו את הדברים.
לפעמים. אנחנו כל כך עמוסים, שאנחנו לא מצליחים לראות.
לפעמים, עוזרת חשיבה משותפת, התבוננות בתהליכים.
מה קרה קודם שיכול להסביר את זה? איך עוד אפשר להבין את זה? איך הוא התמודד הפעם? ואיך בפעם אחרת? איך אנחנו מגיבים, מרגישים, פועלים בתוך זה?

בפגישות הורים בקליניקה,
חושבים יחד את הדברים. את ההורים. את הילד. את מה שביניהם. עולים דברים שבין ההורים. בין כל אחד לעצמו. ביחד איתי -מנסים להבהיר את התמונה.

הפוסט הילדים שלנו הופיע לראשונה ב-פסיכולוגית חינוכית | הדס רון גל.